מופע פרפורמנס על הנסיון להביא ילדים לאולם.

 

אני עובדת עם ילדים. אני יוצרת אמנות. אני רוצה להיות אמא. החלטתי להתחיל למתוח קווים בין שלושת הנקודות האלו;

 

1:

בחורף של שנת 2020 קיבלתי הצעה ליצור עבודה לכנס פרפורמנס. באותו הזמן הייתה מוזיקאית אחת, אור, שראיתי באיזו מסיבה וחיפשתי תירוץ לפנות אליה, אז התקשרתי אליה ושאלתי אותה אם אפשר לכתוב אותה כמעצבת סאונד למופע. (היא אמרה כן!)

בדייט הראשון שלנו אור הודיעה לי שהיא לא רוצה ילדים. אחר כך היתה שתיקה ארוכה ואני הלכתי הביתה.

 

2:

באביב של 2020 התכוננתי לטור באירופה עם עבודה שלי שהייתה אמורה להופיע בשבעה פסטיבלים שונים, כל אחד במדינה אחרת. ואז פרצה הקורונה והכל התבטל. האמנות הותירה אותי אבודה וענייה מאוד והחלטתי לחזור אל אהבתי השנייה - ילדים. במשך יותר משנה עבדתי כגננת ומורה. מיום ליום למדתי מחדש לחיות ולהיות עם ילדים.

לאט לאט העולם חזר להתקיים ויום בהיר אחד ההצעה ליצור מופע לכנס הפרפורמנס שוב הונחה על השולחן.  זה היה נראה לי כמו הדבר הכי רחוק ממני בעולם. מה פתאום להיכנס עכשיו לסטודיו וליצור מופע? מי זוכרת בכלל איך עושים חזרות?? למה זה חשוב?

 

הנשמה והלב שלי היו מושקעים כל כך בפלא העדין והקסום הזה שקרה בכל בוקר בגן או בכיתה, עם ילדות וילדים שמלמדים אותי להתבונן, לגדול ולהיטיב בכל רגע. 

יובל בינשטוק (שגם מובילה את הגן בו עבדתי וגם ליוותה עבודות אמנות שלי בעבר) אמרה לי: 

"אז תיכנסי לסטודיו עם ילדים!"

צחקתי. 

זו הייתה בדיחה טובה.

אחר כך לא ישנתי כל הלילה.

ואחר כך התחלתי להתקשר להורים של ילדים ולהציע להם הצעה שלי בעצמי אין שום מושג מה היא אומרת.
 

3:

בחורף של 2021 התחלנו להיפגש. מיה, גילי, רונה ואני. 

במשך כמעט שנה קראנו סיפורי מיתולוגיה והמצאנו פרקים משלנו, הסתכלנו על בתים של אחרים וסיפרנו זה לזו מה קורה שם בפנים, עשינו חיקויים של יצירות אמנות, התחפשנו למה שהיינו רוצים להיות וכתבנו שירים על מה שהכי מפחיד אותנו.

עברנו מסעות מסעירים יחד; כשבכל רגע אני לומדת איתם מחדש מה זה ליצור מופע עם ילדים, או מה זה ליצור מופע, או מה זה ליצור. לאף אחד מאיתנו לא הייתה תוכנית מראש. אף אחד מאיתנו לא ידע לאן אנחנו הולכים ואיך זה יגמר. אבל בחרנו ללכת יחד, ובכל צעד אנחנו מגלים את הצעד הבא. וזה מרגש ומלחיץ וכואב ויפה וחשוף ומורט עצבים ואיטי ועדין וקשה נורא ומצחיק בטירוף ומפחיד מפחיד מפחיד. אני מניחה שככה זה כשבוחרים להביא ילדים לאולם.

 

על הבמה אנחנו מניחים את האוצרות שנאספו בדרך, ומשחקים איתם מהתחלה.

​

מופיעים ושותפים ליצירה: גילי עמית בר-ניר, מיה שבולת

מופיעה בקולה ושותפה לתהליך: רונה איבון זיצמן מקס

שותפה ליצירה, מפעילה ומעצבת סאונד: אור סיני

בימוי: ארי טפרברג

ליווי פדגוגי: יובל בינשטוק

יעוץ: שי פרסיל, רונית פילו פילוסוף, מאיה לוי

הכוונה קולית: לילה מזל יינישן

בניית תפאורה ואביזרים: שאול דובשני

תחפושת פרח: מיה שבולת ודורית שטויר שבולת

עיצוב תאורה: נתנאל קפקא

כתוביות: עודד קוממי

תודה: כינרת חיה מקס, מאי אילון, טובה סיני, דנה דורון, אלינור שלם, לילך דקל אבנרי, חברות חממת היצירה בנווה שכטר, שרון סילבר מרת, רננה רז, גדעון לוי, טל אדלר אריאלי, רננה רז, שרון סילבר-מרת, לאה סטורה, יעל וייס, אנה ווילד, דורון גליה-קינד, איהב פארוק, מרטין קנטור.

 

תודה מיוחדת למשפחת עמית בר-ניר ומשפחת שטויר שבולת הנדירות שתמכו במסע שלנו מכל צדדיו!

​

המופע עלה בבכורה בכנס הפרפורמנס הבינלאומי של בית הספר לתיאטרון חזותי 2021.

העבודה נוצרה בתמיכת מפעל הפייס ובית הספר לתיאטרון חזותי.