קומפוזיציה של היפרדות בזמן אמת.

עבודת פרפורמנס העוקבת אחר מה שמתקיים במרווח שנפער בין האחת לשניה ומבקשת ללמוד את מה שנשאר ממרחק.
התבוננות מעשית על המושג "פרידה" ועל הקשר בין יחסים בין נשים לבין יחסי אם ובת. בתהליך העבודה קיימתי מפגשים אישיים וחד פעמיים בביתי עם נשים שאינני מכירה. יחד יצרנו סיטואציות אינטימיות של מפגש ופרידה, מסוגים שונים. תוך כך עקבתי אחר הפרידות בחיי וניסיתי להתבונן בהן מנקודות מבט חדשות - פיזית - האם אפשר ללמוד להתחבק מתוך התבוננות על מפגש בין שני גופים? תבניתית - האם דפוסי התנהגות יכולים להפוך להוראות משחק? ודרמטורגית - מהי דרמטורגיה של פרידה? בסוף התהליך התגבש מופע בו מתרחשת פרידה בזמן אמת, בשיתוף הקהל, בכמה ביטויים, לצד מפגש מחודש עם אמא.
העבודה הזו, מעצם היותה פרידה ספציפית בכל פעם, היא שונה בכל מופע, אף שכמו בפרידה - יש דברים שכנראה לא ישתנו לעולם.

עלתה בבכורה בכנס הפרפורמנס הבינלאומי של ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים.

הפקה: יובל בינשטוק
דרמטורגיה: אנה זק
שותפות ליצירה: יולי קובבסניאן ואלה שיפין רובין
ליווי אמנותי: גיא גוטמן
קניית שמלה: אמא
צילום: הילה ספקטור, גאיה סעדון, אבי גולרן
טריילר: הילה ספקטור
משתתפות: אמא שלי, אני וכמה נשים שאינני יודעת את שמן
תודה: ארי טפרברג, ורה ברזק שניידר, לי לוריאן, ציפי וייצמן, עידו צרפתי, מאיה לוי, נועה קטנה, רומי חנוך, אילנה בר, יולי קובבסניאן, אלה שיפין-רובין
תודה מיוחדת לכל הנשים שהסכימו לבוא ולהיות וללכת!